נפצעתי עוד כשהיינו נשואים. תביעת הפיצויים נמשכה גם אחרי שהתגרשנו, ובסופו של דבר עורך הדין שלי הגיע להסכם פשרה עם חברת הביטוח: 800 אלף שקל, הסכום המרבי שחברת הביטוח הסכימה לשלם במסגרת הפשרה. מבחינתי זה היה פשוט: עורך הדין עשה את העבודה שלו, השיג סכום משמעותי, ונשאר רק לחתום.
אלא שאז עורכת הדין שלי לגירושין, עו"ד חמדה בנימיני, המתמחה בדיני משפחה וגירושין, ביקשה לראות את הסכם הפשרה ואמרה לי: "אל תחתום עדיין. אני רוצה לעבור על ההסכם ולבדוק אם יש דברים שצריך לתקן לפני החתימה."
היא לא התעניינה רק בסכום שאקבל, אלא בשאלה אחרת לגמרי: על מה בדיוק משלמים לי את 800 אלף השקלים? התביעה כללה כמה ראשי נזק, ובהם כאב וסבל, הוצאות רפואיות, הפסדי השתכרות ואובדן כושר עבודה.
וכאן מתעוררת הבחנה משפטית חשובה.
פיצוי על כאב וסבל נועד לפצות אדם על הפגיעה האישית שחווה. לעומת זאת, פיצוי על הפסדי השתכרות או אובדן כושר עבודה נועד לפצות על הכנסה שאבדה או על פגיעה ביכולת להתפרנס. ההבדל הזה עשוי להיות משמעותי שכן הפציעה קרתה לפני הגירושין. כאשר אדם מקבל פיצויים על כאב וסבל שנגרמו לו בעקבות פציעה, הכסף נחשב בדרך כלל לפיצוי אישי שלו, ולא לכסף שעליו לחלוק עם בן או בת הזוג במקרה של גירושין.
אבל כאשר חלק מהפיצויים נועד להחליף משכורות שהאדם הפסיד בגלל הפציעה, התמונה עשויה להיות שונה. אם מדובר בהכנסות שהיה אמור להרוויח בתקופת הנישואין, עשויה להתעורר השאלה האם גם לבן או לבת הזוג יש זכויות בחלק הזה של הפיצוי.
במילים פשוטות: לא בהכרח מתייחסים באותה צורה לכסף שנועד לפצות אדם על סבלו האישי ולכסף שנועד להחליף הכנסה שהייתה אמורה להתקבל במהלך החיים המשותפים.
במקרה שלי, הנזק שנגרם היה גבוה מסכום הפשרה. לכן היה חשוב לבדוק כיצד מתוארים בהסכם הנזקים שבגינם משולמים 800 אלף השקלים, ואם ההסכם משקף בצורה נכונה את מהות הפיצוי.
עו"ד חמדה בנימיני ביקשה לבדוק את הדברים לפני שאחתום, ולא להסתפק בכך שסכום הפשרה כבר הוסכם.
עורך הדין שלי דאג שאקבל את הסכום המקסימלי שהצלחנו להשיג בפשרה.
עורכת הדין שלי לגירושין, עו"ד חמדה בנימיני, דאגה לבדוק מה יקרה עם הכסף אחרי שאקבל אותו.